לקריאה

מנחם פרי מציע קריאה חדשה בשירו של יהודה עמיחי, בדרך לתיאור השיר הפרוטוטיפי שלו.

מנחם פרי מספר על השותפות הוותיקה שלו עם ויזלטיר שהתחדשה בשנה שקדמה למותו, על הפיקדון השירי שהפקיד בידיו ועל המאפיינים המובהקים של שירתו.

מנחם פרי כותב על תל-אביב בשירתו של מאיר ויזלטיר. מה בתל-אביב עורר בו סימפטיה כלפיה?

מנחם פרי כותב על הקשר בין שיריו של יאיר הורביץ לביוגרפיה שלו. בין-לבין הוא מספר על פגישתם הראשונה, על שיחות הטלפון והנסיעות לסקוטלנד, ועוד.

מנחם פרי אינו שותף להתפעלות משירת נתן אלתרמן, ומסביר את ההבדל בין חרזנות וירטואוזית ודימויים מסנוורים לבין שירה גדולה ומרגשת.

כיצד מכוון השיר לקריאה שונה מזו של הדיבור הטבעי, קריאה המספקת "פס-קול" מוזיקלי שהוא חלק מהותי מן החוויה שהוא מבקש לעורר.

שיר יש לשמוע, טוען מנחם פרי; יש בו צד מוסיקלי מהותי, רב-שכבתי, שמתממש רק בקול. אבל כששומעים – גם "רואים" את השיר הכתוב.

על יחסו של אבות ישורון לסימן קריאה בעשרים שנות חייו האחרונות, שנות הפריחה שלו, ועל הדיאלקטיקה של קרע וקשר שמאפיינת את שירתו.